דבריו של אלי בן שם - יו"ר ארגון יד לבנים, ששודרו ברדיו בפתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

אחיותיי ואחיי למשפחת השכול, אזרחי מדינת ישראל, אני מרכין ראש לזכר הנופלים, אפוף צער ויגון על החלל שהשאירו בליבנו.
לא בכדי נקראים בנינו חללים. לבנו שבור, אך הוא לב שלם וגאה, רק מתוך ידיעה שקורבנם של הבנים לא היה לשווא - כי במותם ציוו לנו את החיים.

מניין הנופלים במערכות ישראל עומד כיום על 23,741 בנים ובנות. כל אחד ואחת עולם ומלואו. השנה אני מבקש לחבק בחום את בני משפחתו של זכריה באומל ז"ל, שנפל בקרב סולטן יעקב והוכרז כנעדר יחד עם יהודה כץ וצבי פלדמן. מקץ שנים ארוכות הובא זכריה לקבר ישראל ונטמן באדמת הארץ אותה אהב.
נתפלל לשובם הביתה של כל השבויים והנעדרים.

בכל יום זיכרון אנו מעלים על נס את זכרם של הבנים, את פועלם ואת גבורתם. אנו מתכנסים בבתי הקברות ועומדים דום בהישמע הצפירה. אולם, בחודשים האחרונים הוזכרו חללי צה"ל, למגינת ליבי,לא ביום הזיכרון ולא בהקשרים הראויים.
בדיון בכנסת ישראל, זכו הורים שכולים הדורשים את הבאת גופות בניהם לקבר ישראל - לתגובות מתלהמות,פוגעניות ומשפילות. זאת ועוד, לא מכבר נערכו בחירות בישראל, קדמה להן מערכת בחירות מהמפלגות והמשסעות שידענו.
תעמולת המפלגות חצתה קווים אדומים עד לכדי שימוש ציני וכואב בצילום בית עלמין צבאי, ששולב בתשדירי תעמולה ונועד לזרות פחד.
ואני שואל ממה יש לנו לפחד? כולנו צריכים לפחד מהקלות ומקהות החושים שבה נעשים מעשים שכאלה. אנחנו צריכים לפחד מכך שאת מקום הרעות, האחדות והאחווה תפסו האלימות,הפלגנות ואובדן הדרך.
טובי בנינו נפלו על הקמת ושמירת הארץ הזאת. הם נלחמו בעוז ונפלו בגבורה כדי שאנו נוכל לשכון כאן בבטחה.
זה לצד זה נלחמו כולם מהימין ומהשמאל, חילוניים ודתיים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בדוואים וצ'רקסים.
הם ידעו מהי רעות ואימצו אותה אל ליבם. ידעו מהי אחדות-השורות ואחדות המטרה.
ידעו מהי אחווה, והיו מוכנים לשלם תמורתה בחייהם.

מידי יום זיכרון אנו שבים ומונים את מתינו.
אנו מוקירים את זכרם, מספרים בשבחם, מבכים את לכתם ומבטיחים להיות ראויים להם.
ואיך נהיה ראויים, אם בדברינו ובמעשינו אנו מעמיקים את הקרע ופוערים תהום בינינו?
אני קורא לכולם, אחיי האהובים, לזעוק את זעקתה של הארץ, להביט בחלקות הקברים שמלאו כל כך,
להיזכר במורשת שהותירו לנו הנופלים ולזקוף קומה.

כי על קומתנו המוסרית,
על מידותינו האנושיות
ועל גדולת הנפש-קמה המדינה.

מי ייתן ודברי אלה, יחדרו את הלבבות ויאחדו את כולנו סביב ייעוד אחד, להיות ראויים.

ולכם, בני משפחת השכול משפחתי שלי, אומר ללא נוחם גורל אחד חיבר בינינו וצרב את כאבנו לאחד.
יחד נחפש את האור בחשיכה, נראה את הטוב סביבנו, נבחר בחיים של משמעות וננצור את בנינו - צעירים ויפים, לנצח.