נאומו המרגש של סגן יו"ר הכנסת, חבר הכנסת יוני שיטבון, בטקס 

האזכרה השנתית לחללי מלחמת לבנון השנייה:


"כבוד שרת המשפטים, השרה ציפי לבני

סגן הרמטכ"ל האלוף גדי אייזנקוט

ראשת אכ"א האלופה אורנה ברביאי

נציג בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג

ראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, מר אריה מועלם

יו"ר יד לבנים, מר אלי בן שם

יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, הגב' נאוה שוהם סולן

מכובדיי, בני ובנות משפחות השכול,

אחרונים,

נופלי מלחמת לבנון השנייה, חברי לנשק, אחיי גיבורי התהילה.

121 בנים לוחמים העמידה משפחת השכול בלבנון השנייה,

בנות ובנים לאומה הישראלית כולה-

כולם היו בנינו,

כולם היו אחינו.

אך עבורי, לא מדובר באמפתיה של רגש לאומי,

כי לפני שמונה שנים לחמתי כתף אל כתף עם בניכם ואחיכם,

מיטב מפקדיי, פקודיי וחבריי.

לפני שמונה שנים,

הצטרפתי גם אני למשפחת השכול.

כקצין ומפקד בקרבות לבנון השנייה,

פגשתי לא פעם את המוות, על קולותיו ומראותיו.

עין בעין ראיתי את השכול, על זעקותיו ומכאוביו.

הקולות, המראות, הריחות- הכל חי ונושם.

תעצומות לוחמים טרוטי עיניים שלחמו בחירוף נפש,

כדי שעם ישראל ימשיך להיות חי.

שם, לפני שמונה שנים,

למדתי מהי הקרבה ומהי גבורה,

מהי אצילות ומהי מסירות נפש-

שם קיבלתי שיעור בישראליות.

ברגעים אלה פניהם של אלכס שוורצמן

אסף נמר,

שמעון אדג'ה,

שמעון דהן,

אוהד קלאוזנר,

רועי קליין,

עידן כהן,

עמיחי מרחביה,

תאמר עמר,

ויוסף אביטבול

וכל חבריי, מפקדיי ופקודיי עולות כעת לנגד עיניי,

ואני כואב, מתגעגע לאחיי גיבורי התהילה-

בני הפסיפס הישראלי כולו- דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים,

בני פריפריה, מרכז, התיישבות ומיעוטים- כל החברה

הישראלית, הפסיפס כולו.

אז נכון,

באמת כולם היו בנינו וכולם היו אחינו,

אבל עבורי

יש כאן חיבור אישי, כי לפני שמונה שנים בדיוק, אל אדמות לבנון,

הצטרפתי גם אני אליכן משפחת השכול.

בינת ג'בל, שקיף א-נימל, מארון א-רס-

הכל פתאום צף ועולה בערב הגדול הזה, ערב הזיכרון לגיבורי

מלחמת לבנון השנייה.

"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה",

אמר קהלת וחתם:

"ואין כל חדש תחת השמש".

 

לכאורה, 

אין בין קיץ 2006 לקיץ 2014-

אין חדש תחת השמש:

 

כאן נחטפו שלושה, וכאן נחטפו שלושה.

כאן חיזבאללה וכאן חמאס-

והקנאה אותה קנאה והשנאה אותה שנאה- אלו ואלו

מבקשים לחסל את היישות הציונית.

 

גם כאן וגם כאן יצאה ישראל למבצע למיגור הטרור והגנה על

אזרחיה- זה נכון ברמה הערכית, המוסרית והמבצעית.

והגבורה אותה גבורה, ומסירות הנפש אותה מסירות נפש.

 

אבל האמת היא שיש חדש תחת השמש! 

 

יש חדש, כי את יסודות החוסן הלאומי והחברתי שאנו פוגשים

היום

בשדרות,

באשקלון,

בתל אביב

ובהרצליה

הניחו אחיי ובניכם גיבורי לבנון השנייה

ומניחות איתן, משפחות השכול, מידי יום ביומו.

 

יש חדש תחת השמש, ואתן יצרתן אותו!

 

מבלי שביקשתן זאת,

הפכתן אתן, משפחות השכול,

להיות המנוע הערכי לחברה הישראלית

ומצפן מוסרי למקבלי ההחלטות לפעול בנחישות אל מול אויביי ישראל.

 

ערב יום השואה האחרון, יצאתי עם משלחת חברי הכנסת לצרפת.

במהלך הביקור סיפר לנו חבר קונגרס צרפתי

שלפני מספר שנים ביקש הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי

לקבוע יום הזיכרון לחללי מערכות צרפת.

מייד הואשם בעידוד פאשיזם,

ומשמרות מחאה גדשו את הרחובות.

סרקוזי נרתע, היוזמה נפלה

ואין יום זיכרון לחללי מערכות צרפת.

זה ביטוי מובהק להתפרקות החברה הצרפתית.

ללוחם בצבא הצרפתי אין גיבוי,

הוא נשלח לחזית אבל מאחוריו אין עם שדוחף,

אין עם שנותן גיבוי.

העיקר שצרפת מלאה פסלים וצלמים של זיכרון.

 

ככה זה, כשכל מה שנשאר מהזיכרון

הוא פסל ברונזה לדמותו של לוחם,

כשהזיכרון מת, ואינו חלק מהחיים,

אז ברור שאין מקום ליום זיכרון לאומי.

 

אבל ברחובות ישראל, ברוך ה',

לא תמצאו פסלי ברונזה או אבני אדם.

לא של מח"ט וגם לא של טוראי,

אצלנו, האנדרטאות אינן אתרי תיירות לזרים.

 

 

אצלנו הזיכרון הוא חלק מהחיים,

ואולי יותר מכך, הוא לשד החיים הלאומיים שלנו.

כך נהוג במקומותינו, וכך נכון שיהיה.

אצלנו הלוחם לא נזרק לחזית,

הוא נשלח אליה, ועם שלם מאחוריו.

אין פסלים אין צלמים- יש נשמה זוכרת.

ככה זה בעם ישראל, עם הזיכרון.

ככה זה בעם שהמהות שלו היא "ואהבת לרעך כמוך",

חיים כמתים, כולנו בנים לאומה זוכרת.

 

על גבורת הבנים ידובר רבות,

בחירוף נפשם העניקו לנו חיים.

אך על גבורת משפחת השכול, עוד יש לדבר,

גם אתן בין גיבורי ישראל.

 

יש גבורה בשדה הקרב,

ויש גבורה בחיי היומיום.

זו שבקרב, היא גילוי עילאי של אומץ אדיר.

זו שבחיים הי התמודדות של יום-יום, שעה- שעה.

גם זו גבורה אמיתית- 

לחיות כדי לזכור, לזכור כדי לחיות.

 

כקצין ומפקד שחווה וחווה את השכול,

כחבר וסגן יושב ראש הכנסת,

בשם כנסת ישראל, ובשם כל בית ישראל,

אני רוצה להודות לכן, המשפחות השכולות-

על שיעור בגבורה,

על שיעור בזיכרון,

על שיעור בחיים אמיתיים.

 

משפחות השכול דעו כי,

אתם מנושאי לפיד החיים בישראל,

אתם ממבשרי התקווה למדינתנו,

בגבורתכם, בהתמודדות היומיומית והכואבת שלכן-

אתן שיצרתן חדש תחת השמש – אתן לנו מקור חיים!

 

כבר שלושת אלפים שנה, ובמיוחד בימים אלו, חרות על לב

כולנו הייעוד שכולו תביעה:

 

"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"

 

יהי זכר הנופלים,

חללי מלחמת לבנון השנייה ,

אחיי וחבריי גיבורי התהילה , ברוך

 

 

 

מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט יד לבנים
מגדל ב.ס.ר כנרת 5
בני ברק 5126237
טל' 03-5629351
פקס: 03-5629354
yadlabanim@bezeqint.net:דוא"ל